ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בניו יורק כתבה דו"ח שעוסק בסוגיות האתיות העולות משימוש בכלי בינה מלאכותית (AI) לצורך הקלטה, תמלול וסיכום של שיחות בין עורכי דין ללקוחות.
הכניסה המואצת של כלי בינה מלאכותית לחדרי הישיבות הווירטואליים משנה את הדינמיקה האינטימית של יחסי עורך דין-לקוח, ומאלצת את כל מי שעוסק בתחום המשפט, התרגום והתמלול לבחון את האיזון בין התייעלות טכנולוגית לבין אתיקה ומגע אנושי.
בעוד שבעבר הקלטת שיחה דרשה פעולה אקטיבית וגלויה, כיום "בוטים" שקטים יכולים לתעד, לתמלל ואף לנתח כל מילה שנאמרת, לעיתים כברירת מחדל וללא ידיעת הצדדים. מציאות זו יוצרת מצבים משפטיים מורכבים: החל מהפגיעה באמון ובתחושת הפרטיות של הלקוח, דרך הסיכון שבתמלול שגוי או "הזיות" של המודל שעלולות להפוך עצה לא מחייבת למסמך משפטי מסוכן, ועד לחשיפת מידע רגיש לצדדים שלישיים בענן – מה שמעמיד בסכנה את חיסיון עורך הדין-לקוח ואת המרחב המוגן שבו ניתן לנהל שיח חופשי ובלתי פורמלי.
ועדת האתיקה מנסה לעשות סדר בדברים ולקבוע כללי התנהלות.
אימות ודיוק תוצרי התמלול
כלי בינה מלאכותית גנרטיבית (Generative AI) נוטים לעיתים ל"הזיות" – המצאת עובדות, ציטוטים משפטיים שגויים או סילוף הנאמר בשיחה. הוועדה קובעת כי עורך דין אינו יכול להסתמך באופן עיוור על סיכום או תמלול שנוצר על ידי AI ללא בדיקה עצמאית.
כדי להבטיח עמידה בחובת הכשירות ולנטרל את סיכוני ה-AI, מומלץ להסתייע בשירותי תמלול מקצועיים הכוללים שכבת בקרה אנושית מובנית, כדוגמת השירותים של חבר תרגומים. שילוב זה מבטיח כי לצד המהירות הטכנולוגית, ישנה עין מקצועית שמוודאת את דיוק התמלול, מונעת "הזיות" וחוסכת מעורך הדין את הצורך לבצע בקרת איכות סיזיפית בעצמו.
על פי הוועדה, הסתמכות על הכלי ללא בדיקה עלולה להוביל להפרה של כללי האתיקה, ואף לסנקציות בבתי משפט (כפי שכבר קרה במקרים בהם עורכי דין הגישו סיכומים מבוססי AI שכללו תקדימים מומצאים).
כשירות טכנולוגית והבנת הכלים
חלק אינטגרלי מחובת הכשירות המקצועית בעידן הנוכחי הוא הבנה טכנולוגית. הוועדה קובעת כי עורכי דין חייבים לרכוש הבנה בסיסית אך מספקת בכלים בהם הם משתמשים. אין זה אומר שעורך הדין צריך להיות מהנדס תוכנה, אך עליו להבין "ברמה לא טכנית" איך הכלי עובד, מהם הסיכונים, ומהם תנאי השימוש.
המסמך מפרט שאלות ספציפיות שעורך הדין צריך לשאול ולדעת את התשובות עליהן: היכן נשמר המידע? האם המידע משמש לאימון המודל של חברת ה-AI? כמה זמן המידע נשמר? האם ניתן למחוק אותו? וחשוב מכך – בפלטפורמות וידאו כמו Zoom או Teams, עורך הדין חייב לדעת איך לנטרל את פונקציית ההקלטה האוטומטית, ומה לעשות במקרה ששיחה הוקלטה בטעות.
חוסר ידע טכנולוגי אינו מהווה הגנה מפני עבירה אתית. אם עורך דין משתמש בכלי חינמי שמעביר את כל המידע לצד שלישי ללא הגנה, הוא עלול להיחשב כמי שהתרשל בשמירה על סודיות הלקוח.
גם כאן, ניתן לראות את היתרונות של שירות הקלטה ותמלול מקצועי. במקום שעורך הדין יצטרך לפענח את "האותיות הקטנות" של תנאי השימוש באפליקציות שונות או לחשוש שהמידע הרגיש של לקוחותיו משמש לאימון מודלים חיצוניים ללא שליטתו, עבודה מול ספק שירותים מבוסס מספקת מעטפת הגנה הרמטית. שירותים אלו פועלים תחת הסכמי סודיות (NDA) קפדניים ותקני אבטחת מידע מחמירים, המבטיחים שהחומר נשאר ב"גן סגור" ואינו דולף לעננים ציבוריים.
חובת קבלת הסכמה מהלקוח ואיסור על הקלטה נסתרת
על אף שהחוק היבש בניו יורק מתיר הקלטה בהסכמת צד אחד, האתיקה המקצועית מחייבת עורכי דין לקבל את הסכמת הלקוח מראש, שכן הקלטה נסתרת נתפסת כהטעיה הפוגעת באמון ומונעת מהלקוח לשקול את מילותיו בחופשיות. הסוגיה המרכזית אינה רק ההקלטה עצמה, אלא תהליך התמלול המובנה בטכנולוגיה: הוועדה מבהירה כי גם אם המטרה הסופית היא רק הפקת סיכום, הדרך לשם עוברת בהכרח דרך המרת הקול לטקסט (תמלול) מלא ומדויק. עצם יצירתו של תמלול זה – המהווה "מוצר ביניים" המתעד כל מילה שנאמרה באופן מילולי – מבדילה מהותית את השימוש ב-AI מרישום הערות ידני ומעניקה לעורך הדין כוח תיעודי שהלקוח לא צפה, ולכן מחייבת שקיפות והסכמה מלאה גם אם התמלול נמחק מיד לאחר העיבוד.
חיסיון עו"ד-לקוח וסודיות המידע
השימוש בכלי AI ליצירת ארכיון דיגיטלי של שיחות מציב סיכונים כבדים לחיסיון עו"ד-לקוח ולסודיות המידע. בעוד שתיעוד מדויק עשוי לסייע משפטית, שמירת הקלטות ותמלולים חושפת את הלקוח לסיכון בהליכי גילוי מסמכים, שם התבטאויות ספונטניות ולא שקולות ("off the cuff") עלולות לשמש כראיה נגדו באופן שרישום ידני היה מונע.
מעבר לכך, הטכנולוגיה גוררת חשיפה רגולטורית ואבטחתית חדשה, החל מהגבלות חוקיות על איסוף מידע ביומטרי (זיהוי קולי) ועד לחשש שמידע רגיש בענן יזלוג או ישמש לאימון המודלים של הספקים – סיכונים המחייבים את עורך הדין לשקול את התועלת מול הנזק הפוטנציאלי ולשקף זאת ללקוח.
שימוש בכלי AI להקלטה ותמלול על ידי הלקוח עצמו
אחת הסוגיות המורכבות ביותר שהמסמך דן בהן (בסעיף II) היא המצב שבו הלקוח, ולא עורך הדין, הוא זה שרוצה להשתמש בכלי AI משלו כדי להקליט ולסכם את השיחה. מצב זה מוגדר כ"מחוץ לשליטתו של עורך הדין" ומציב סיכונים משמעותיים. עורך הדין אינו מכיר את הכלי של הלקוח, אינו יודע היכן המידע נשמר, ואין לו גישה לאבטחת המידע או ליכולת לאמת את תוצרי הסיכום.
הוועדה מציעה מספר דרכי התמודדות עם הדילמה הזו. הפתרון האידיאלי הוא מניעה: עורכי דין צריכים לכלול בהסכם שכר הטרחה סעיפים המגבילים את יכולת הלקוח להשתמש בכלי AI ללא אישור מראש, או הקובעים כי רק הכלים של המשרד ישמשו לתיעוד. אם הלקוח מתעקש להשתמש בכלי משלו, על עורך הדין להזהיר אותו במפורש מפני הסיכונים: אובדן החיסיון (כי המידע מוחזק אצל צד שלישי שאינו כפוף לכללי האתיקה באותו אופן), וסיכוני אבטחת מידע.
יתרה מכך, המסמך ממליץ לעורכי הדין להגן על עצמם משפטית על ידי הוספת תנאי שלפיו כל סיכום או תמלול שנוצר על ידי הכלי של הלקוח לא ייחשב כמחייב כלפי עורך הדין, אלא אם כן הועבר לעיונו המיידי של עורך הדין ואושר על ידו. הדבר נועד למנוע מצב שבו בעתיד הלקוח יטען שעורך הדין הבטיח לו דבר מה בהתבסס על סיכום AI שגוי ("הזיה") שעורך הדין כלל לא ראה.
חובת פיקוח והדרכה
חובות האתיקה אינן חלות רק על עורך הדין המטפל בתיק, אלא גם על השותפים והמנהלים האחראים על התנהלות המשרד. עורכי דין בכירים חייבים לוודא שכל עובדי המשרד – לרבות עורכי דין זוטרים, מתמחים, וצוות מנהלי – מבינים את הסיכונים ואת הכללים הנוגעים לשימוש ב-AI.
המסמך קובע כי יש לקיים הדרכות ספציפיות בנושא זה. לא מספיק להניח שהעובדים הצעירים "מבינים בטכנולוגיה". עליהם להבין את ההשלכות האתיות: מדוע אסור להפעיל הקלטה אוטומטית ללא רשות, מדוע חובה לבדוק כל תוצר שיוצא מהמערכת, וכיצד לשמור על המידע. הפיקוח צריך להיות שוטף ומתמשך, ולא חד-פעמי, לאור הקצב המהיר שבו הטכנולוגיה מתפתחת.
כמו כן, האחריות חלה גם על פיקוח על נותני שירותים חיצוניים של הקלטה ותמלול. על עורך הדין לוודא שהגורמים הכפופים לו אינם עושים שימוש "פיראטי" או לא מאושר בכלים שלא עברו את אישור האבטחה של המשרד, ושהם פועלים בהתאם למדיניות השקיפות וההסכמה מול הלקוחות.
