עולם התרגום אינו מקשה אחת. גם אם אדם מסוים שולט בשתי שפות, אין פירוש הדבר שהוא מסוגל לבצע כל משימת תרגום. המציאות מורכבת ומרתקת הרבה יותר. בעוד שתרגום בכתב מאפשר למתרגם לעצור, לחשוב, לפתוח מילון ולנסח את המשפט המושלם, תרגום בעל-פה הוא "ספורט אקסטרים" אינטלקטואלי, הדורש סט כישורים שונה לחלוטין.
בתוך עולם התרגום בעל-פה, בולטות שתי נישות מרכזיות שלעיתים קרובות מבלבלים ביניהן: תרגום סימולטני (Simultaneous Interpretation) ותרגום עוקב (Consecutive Interpretation).
מדובר בהתמחויות הדורשות יכולות קוגניטיביות ייחודיות, ריכוז עילאי ומהירות מחשבה. אז מה ההבדל ביניהן, ואיך תדעו איזה סוג תרגום אתם צריכים?
תרגום סימולטני: האקרובטיקה של המוח האנושי
תרגום סימולטני נחשב לרוב כפסגת האתגר הקוגניטיבי בעולם השפות. דמיינו שאתם צריכים להקשיב לנאום מורכב, לעבד את המידע במוח, לתרגם אותו לשפה אחרת ולומר אותו בקול - וכל זה בזמן שהדובר המקורי ממשיך לדבר ללא הפסקה, ואתם צריכים להקשיב כבר למשפט הבא שלו.
בסוג תרגום זה, הפער בין דברי הדובר לבין תרגום המתרגם עומד על שניות בודדות בלבד. זהו הפתרון האידיאלי לאירועים רבי-משתתפים שבהם הזמן הוא משאב קריטי וחשוב לשמור על רצף הדיבור הטבעי של המרצה או הנואם.
איך עובד תרגום סימולטני בפועל?
המתרגם הסימולטני יושב בדרך כלל בתוך תא אקוסטי סגור ("אקווריום"), המבודד אותו מרעשי הרקע ומאפשר לו ריכוז מקסימלי. הוא שומע את הדובר דרך אוזניות איכותיות ומתרגם את הדברים בזמן אמת אל מיקרופון. הקהל באולם, המורכב לעיתים מדוברי שפות שונות, מרכיב אוזניות ומקשיב לתרגום בשפת האם שלו.
בשל העומס המנטלי העצום, מתרגמים סימולטניים עובדים כמעט תמיד בזוגות. כל מתרגם עובד כ-20 עד 30 דקות, ולאחר מכן מעביר את השרביט לשותפו כדי לאפשר למוח "להתקרר" ולהיטען מחדש. רמת הדיוק הנדרשת היא אבסולוטית; המתרגם חייב לבחור את המילה המדויקת ביותר בשבריר שנייה, ללא אפשרות לתקן.
טבילת האש האמיתית של התרגום הסימולטני התרחשה במשפטי נירנברג המפורסמים לאחר מלחמת העולם השנייה. עד אז, העולם הכיר בעיקר תרגום עוקב איטי. הצורך לשפוט פושעי מלחמה נאצים כשבצוות השופטים והתביעה יושבים נציגים דוברי אנגלית, צרפתית, רוסית וגרמנית, חייב פתרון מהיר. חברת IBM הקימה מערכת טכנולוגית חסרת תקדים לאותה תקופה, ומתרגמים גויסו כדי לבצע את המשימה המסובכת: לתרגם חקירות חיות בזמן אמת. ההצלחה בנירנברג הולידה את המקצוע כפי שאנו מכירים אותו היום.
מתי בוחרים בתרגום סימולטני?
- כנסים בינלאומיים ווועידות גדולות.
- שידורי טלוויזיה חיים (כמו נאומים מדיניים או טקסי פרסים).
- דיונים בבתי משפט בינלאומיים.
- סיורים במפעלים או מוזיאונים (בעזרת ציוד נייד אלחוטי, ללא תא).
תרגום עוקב: אמנות הזיכרון והתקשורת הבין-אישית
לעומת הלחץ והקצב המסחרר של התרגום הסימולטני, תרגום עוקב הוא תהליך דינמי יותר, הבנוי על דיאלוג. בשיטה זו, הדובר אומר רעיון או פסקה ("מקטע") ואז עוצר. בזמן ההפסקה הזו, המתרגם נכנס לפעולה ומתרגם את הדברים שנאמרו עבור הקהל.
אל תטעו לחשוב שזה קל יותר. בתרגום עוקב, המתרגם עומד לרוב לצד הדובר (על הבמה או בחדר הישיבות) וחשוף לקהל. הוא נדרש לכישורי זיכרון מצוינים וליכולת ניתוח מהירה. המתרגם לא מתרגם "מילה במילה" כמו רובוט, אלא מעביר את מכלול המסר, הטון והמשמעות.
כדי להתמודד עם מקטעי דיבור ארוכים (שיכולים להגיע למספר דקות), מתרגמים עוקבים משתמשים בטכניקת רישום הערות מיוחדת. הם לא כותבים את המילים שנאמרו, אלא משתמשים בסימנים מוסכמים, סמלים וראשי תיבות שעוזרים להם לשחזר את מבנה הטיעון של הדובר בדיוק רב.
מתי בוחרים בתרגום עוקב?
תרגום עוקב מתאים לאירועים אינטימיים יותר, בהם יש חשיבות לקשר העין, לשפת הגוף ולדינמיקה האנושית:
- פגישות משא ומתן עסקי.
- ארוחות ערב רשמיות וקבלות פנים.
- בדיקות רפואיות או ראיונות עבודה.
- מסיבות עיתונאים קצרות.
- עדות בבית משפט (במקרים מסוימים).
ההבדלים המרכזיים בין תרגום סימולטני ותרגום עוקב
- זמן: תרגום סימולטני חוסך זמן יקר (הדיבור והתרגום נעשים במקביל). תרגום עוקב מכפיל את משך האירוע (כי כל דבר נאמר פעמיים).
- ציוד: תרגום סימולטני דורש היערכות לוגיסטית (תאים, מערכות שמע, טכנאי). תרגום עוקב דורש לרוב רק מיקרופון ופנקס.
- אינטראקציה: בתרגום עוקב המתרגם הוא דמות נוכחת ופעילה בחדר. בתרגום סימולטני המתרגם הוא "קול באוזן", שקוף וכמעט בלתי נראה.
המפתח להצלחה: הכנה מוקדמת
חשוב להבין: גם המתרגם המוכשר ביותר אינו אנציקלופדיה מהלכת. בשני סוגי התרגום, הסימולטני והעוקב, אין למתרגם את הפריבילגיה לעצור ולחפש מונח בגוגל או להתייעץ עם קולגה באמצע משפט. הידע חייב להיות "בשלוף". לכן, ההצלחה של תרגום איכותי תלויה לא רק בכישרון המתרגם אלא גם בהכנה המוקדמת.
מתרגם מקצועי לעולם לא יגיע לאירוע ללא הכנה. עליו ללמוד את הז'רגון הספציפי של התחום (רפואה, הנדסה, משפט ימי וכו'), לקרוא את המצגות מראש, להכיר את שמות הדוברים ואת הרקע לנושא. ככל שהלקוח יספק חומר רב יותר מראש, כך התרגום יהיה מדויק, שוטף ומקצועי יותר.
תרגום בעל-פה הוא הגשר שמחבר בין תרבויות ואנשים. כשעושים אותו נכון, הוא מעלים את הפערים והופך את התקשורת לבלתי אמצעית, ממש כאילו כולם מדברים באותה השפה.
