ב-11 באפריל 1961, נשואות היו עיני העולם כולו אל משכן "בית העם" בירושלים. אדולף אייכמן, מבכירי המנגנון הנאצי ומהאחראים הראשיים לביצוע "הפתרון הסופי", הוכנס אל תא הזכוכית חסין הכדורים. כאשר התובע, היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר, קם לשאת את נאום הפתיחה ההיסטורי שלו, בו טבע את המילים האלמותיות "עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים" – הדהדו מילותיו הרבה מעבר לאולם הדיונים.
אולם, כדי שהעולם יוכל להאזין לעדויותיהם של למעלה מ-100 ניצולי השואה, וכדי שבית המשפט יוכל לנהל הליך משפטי תקין מול נאשם וסנגור (ד"ר רוברט סרווציוס) שדיברו גרמנית בלבד, נדרש מבצע לוגיסטי ולשוני חסר תקדים בהיקפו. מאחורי הקלעים של הדרמה המשפטית וההיסטורית הזו, ניצבה חברת "חבר תרגומים", חברה צעירה שהוקמה רק שלוש שנים קודם לכן. סיפור מעורבותה של החברה במשפט אייכמן הוא בראש ובראשונה סיפור של חדשנות מקצועית בעולם התרגום, אך בד בבד, זהו סיפור אישי של ניצחון הרוח.
הצל של אושוויץ בתא התרגום: הניצחון האישי של עליזה גולדמן
כדי להבין את גודל המשימה שהוטלה על "חבר תרגומים", יש להכיר את האישה שעמדה בראשה. עליזה גולדמן ז"ל, שהלכה לעולמה בגיל 94, הקימה את החברה בשנת 1958 יחד עם בעלה.
עבור גולדמן, משפט אייכמן לא היה רק אתגר מקצועי – הוא היה חזרה אל התופת. משפחתה נרצחה בשואה, אמה ניצלה ממחנה עבודה כשהיא שוקלת 35 קילוגרמים בלבד, והיא עצמה נאלצה להסתתר ולברוח כדי להינצל ממשלוח למחנה הריכוז ראוונסבריק. ב-1961, מעט יותר מעשור לאחר שעלתה לישראל, מצאה את עצמה עליזה גולדמן מנהלת את מערך ההקלטה, התמלול והתרגום של משפטו של האיש שהיה אחראי להשמדת בני עמה.
בני המשפחה העידו כי היה לה קשה לשמוע את אייכמן ואת עדויות הזוועה יום אחר יום, אך המחויבות המקצועית וההיסטורית הכריעה.
רון גולדמן, בנה, מספר: "אני זוכר שאמא פשוט 'נעלמה' והצמידו לאחי ולי מטפלת שהיתה 24/7 איתנו. "אסתר הרשעית" קראנו לה. כל השנים ההורים ואמא מאוד התגאו בכך שהגו את הרעיון לתרגם ולתמלל את המשפט. ממש כמו סטארט אפ של היום".
הרעיון הזה היה למעשה תחילת הדרך של חבר המתרגמים.
בהיעדר טכנולוגיה מודרנית, גולדמן ניצחה על מבצע לוגיסטי בלתי נתפס במושגים של ימינו: תחת ניהולה, הובאו לארץ לא פחות מ-250 קלדניות מחוץ לארץ כדי להקליד במכונות כתיבה, בזמן אמת, את הפרוטוקולים בשלוש שפות מרכזיות – אנגלית, עברית וגרמנית.
200 מילים בדקה: האתגר הטכני והלשוני של התרגום הסימולטני
באותן שנים, תחום התרגום הסימולטני בישראל היה בחיתוליו. אדם ריכטר, מנהל צוות המתרגמים שנשכר לפרויקט, הרכיב בפינצטה צוות של עשרה מתרגמים רשמיים ועוד עשרה כעתודה, לאחר מיונים קפדניים. הסטנדרט שנקבע היה גבוה במיוחד: 200 מילים לדקה. המתורגמנים, שישבו בתוך תאי זכוכית שהותקנו ביציע מול תאו של אייכמן ודוכן העדים, היו צריכים לתרגם את הנאמר לעברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית בעת ובעונה אחת. הכלל הנוקשה קבע שאסור למתרגם לפגר אחרי הנואם ביותר מארבע מילים, כדי לא לאבד את חוט המחשבה והקשר הרציף.
חשבו על זה לרגע. לא היו מחשבים, בוודאי שלא היתה בינה מלאכותית. לא היו שום אמצעים אוטומטיים משמעותיים שיאפשרו לעקוב אחרי הנאמר במשפט היסטורי וחשוב כל כך. הכל היה תלוי ביכולות האנושיות ובארגון המערך המורכב הזה.
מלאכת התרגום במשפט חשפה פערים בלשניים עמוקים שאיתם נאלצו המתרגמים להתמודד בזמן אמת:
- הקונפליקט הגרמני: אחד הקשיים המרכזיים נבע ממבנה השפה הגרמנית, שפתם של אייכמן וסנגורו. בגרמנית, מילת השלילה (Nicht) או הפועל המרכזי מופיעים פעמים רבות בסוף המשפט. המתרגמים בתאי הזכוכית מצאו את עצמם לא פעם במתח, ממתינים לסוף המשפט הארוך כדי להבין אם כוונת הדובר היא לחיוב או לשלילה, לפני שיוכלו להשלים את התרגום לשפות האחרות.
- האתגר הצרפתי: בעוד שהשפה העברית מתאפיינת בתמציתיות (בזכות נטיות פעלים ושמות עצם המאפשרים לדחוס 200 מילים באנגלית ל-150 מילים בעברית), השפה הצרפתית נוטה לארכנות. המתרגמים לצרפתית נאלצו לעבוד ללא הפסקה, כדי להדביק את הקצב של העברית הקצרה המושמעת מדוכן העדים.
- תרגום היידיש: עבור עשרות העדים שפתחו את סגור ליבם, היידיש הייתה שפת האם ושפת החורבן. המתרגמים התקשו במיוחד עם שפה זו, לא בגלל אוצר המילים, אלא משום שהיידיש, כפי שתוארה אז, חסרה תחביר נוקשה, נשענת על אינדיבידואליזם לשוני, הבעות פנים וטון אישי. תרגום משפט טעון רגשית ביידיש לתוך התבניות הנוקשות של הצרפתית או האנגלית המשפטית – היתה משימה שדרשה יכולות ייחודיות.
בלב ההתרחשות, בין שופטי ההרכב לבין הנאשם, ישב יוסף רוזן – המתורגמן הרשמי לשפה העברית. אף ששלושת השופטים שלטו בגרמנית על בורייה, התעקש בית המשפט שהמשפט יתנהל על טהרת השפה העברית. רוזן היה הפילטר דרכו עברו דבריו של מתכנן ההשמדה אל אוזני הציבור הישראלי, תפקיד שהצריך דיוק כירורגי ושליטה מוחלטת במינוחים משפטיים ובירוקרטיים סבוכים.
לשכה 06 ו-275 שעות חקירה: הדיוק הפורנזי כראיה משפטית
עוד בטרם החל המשפט עצמו, עמדה בפני עולם התרגום והתמלול משימה רחבת היקף. חקירתו של אייכמן על ידי פקד אבנר לס מ"לשכה 06" של משטרת ישראל נמשכה תשעה חודשים והניבה 275 שעות של הקלטות על גבי 44 סלילי קול.
תמלול ותרגום החומרים הללו לא היו עניין של מה בכך. הם הניבו 3,564 עמודים מודפסים במכונת כתיבה. החשיבות המשפטית של דיוק התמלול הייתה קריטית עד כדי כך שהעתקים ניתנו לאייכמן עצמו, שהשווה אותם מילה במילה עם ההקלטה, תיקן את הדרוש תיקון בשוליים וחתם על כל עמוד. לימים, כפי שגילה צייד הנאצים שמעון ויזנטל, היו אלו דווקא הערותיו בכתב ידו של אייכמן על גבי תמלילי זיכרונותיו מארגנטינה שסיפקו הוכחה ניצחת למעורבותו הפעילה ברצח, וסתרו את טענתו כי היה רק "בורג קטן" במערכת הבירוקרטית. עובדה זו ממחישה עד כמה עבודת התמלול וההקלטה אינה פעולה טכנית גרידא, אלא תשתית ראייתית העומדת בבסיס עשיית הצדק.
לאחר המשפט, הפרוטוקולים המקוריים עברו תהליך קפדני של בקרת איכות. אב בית הדין עצמו אישר את הפרוטוקולים בסוף כל ישיבה, ונערכו הגהות על סמך קצרנות וסלילי הקלטות של קול ישראל (מעל ל-600 שעות סאונד נשמרו בארכיון המדינה). קפדנות זו הייתה הבסיס ליצירת כרכי רשומות המשפט שפורסמו לימים.
המורשת של "חבר תרגומים"
המתרגמים של "חבר תרגומים" הבינו שהם אינם מתרגמים רק מילים, אלא מתווכים היסטוריה. התרגום נתפס כשליחות לאומית ובינלאומית, כגשר שאפשר לעולם כולו – באמצעות דיווחי הטלוויזיה, העיתונאים הזרים וקו האלחוטי שנפתח לראשונה בין תל אביב ללונדון – להיחשף למושג השואה ולסיפורם של הניצולים.
הסטנדרטים חסרי הפשרות שהוצבו במהלך המשפט עיצבו את המשך דרכה של חברת "חבר תרגומים" ואת ענף התרגום הישראלי כולו. הצלחת הפרויקט מיצבה את החברה כסמכות העליונה בישראל לניהול אירועים מורכבים, רגישים וסודיים. המוניטין שנצבר הוביל את עליזה גולדמן וצוותה ללוות את הצמתים הקריטיים ביותר בתולדות מדינת ישראל בעשורים הבאים: החל ממשפטו של ג'ון דמיאניוק ("איוואן האיום"), דרך דיוני ועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים, תרגום טקסי חתימת הסכמי השלום עם מצרים וירדן, וכלה בוועדת שמגר לחקירת רצח יצחק רבין – פרויקט שעבורו קיבלה החברה סיווג "סודי ביותר".
במבט לאחור, משפט אייכמן היה נקודת המפנה בזיכרון השואה בישראל ובעולם. למעבר המדויק של המילים מתא הזכוכית, לדוכן העדים, וממנו אל תאי המתרגמים ומכונות הכתיבה של "חבר תרגומים" – היה תפקיד מכריע בעיצובו של זיכרון זה. כפי שהעידה עליזה גולדמן ז"ל על עבודתה לאורך השנים, המסירות למקצוע התרגום נבעה מתשוקה עמוקה. זוהי התשוקה לוודא שהאמת תישמע, תתועד, ותובן בכל שפה, למען הדורות הבאים.
